מתי משתמשים ב־Present Simple?
Present Simple, הווה פשוט, משמש בין היתר להרגלים, לפעולות שחוזרות ולעובדות כלליות. המשפט I walk to school every morning מתאר הרגל, ולא דווקא הליכה שמתרחשת ברגע הדיבור. המשפט Water freezes at zero degrees Celsius מתאר עובדה כללית בתנאים הרגילים של הדוגמה. המוקד הוא במשמעות המשפט, ולא בזיהוי מכני של מילה אחת.
דמיינו תלמידה שמספרת על השבוע שלה: I study English on Mondays. I read before bed. My brother plays football after school. כל המשפטים מתארים שגרה. כשאותה תלמידה מתארת מה קורה עכשיו ממש, היא עשויה להשתמש במבנה אחר, למשל I am reading now. אין להחליף בין המבנים רק מפני שבעברית שניהם יכולים להישמע כמו ״אני קוראת״.
אפשר למצוא הסבר בסיסי לשימושים ולמבנים במדריך ההווה הפשוט של British Council. הדוגמאות והתרגול כאן נבנו סביב חיי תלמידים. אם נדרש חיזוק אישי, מורים פרטיים לאנגלית יכולים להתאים את העבודה לרמת הקריאה, לאוצר המילים ולחומר בכיתה.
משפט חיובי: מתחילים מהנושא ומהפועל
במשפט חיובי עם I, you, we או they משתמשים בדרך כלל בצורת הבסיס של הפועל: I draw animals. You read quickly. We learn together. They play outside. בכל דוגמה אפשר לזהות מי עושה את הפעולה ומה הפעולה. אין צורך להוסיף do בכל משפט חיובי רגיל; הוא יופיע בהמשך כשנרצה לבנות שלילה או שאלה.
עם he, she או it, וכן עם שם יחיד כמו Maya או the dog, מוסיפים בדרך כלל s לפועל: She draws animals. He reads quickly. The dog sleeps outside. השינוי שייך לפועל המותאם לנושא. אם מחליפים את Maya ב־Maya and Ron, הנושא הופך לרבים ונכתוב Maya and Ron read together.
כדי לבדוק הבנה, כתבו זוגות משפטים ושנו רק את הנושא. I like music הופך ל־She likes music. They open the window הופך ל־He opens the window. בקשו לומר מה השתנה ומדוע. תלמיד שמצליח במשפט אחד מוכר אך מוסיף s גם אחרי they זקוק לתרגול בקישור בין הנושא לצורת הפועל, ולא רק לעוד רשימת כללים.
מתי כותבים s, מתי es ומתי ies?
לרוב הפעלים מוסיפים s: read הופך ל־reads, ו־play הופך ל־plays. לפעלים מסוימים מוסיפים es, למשל watch הופך ל־watches, ו־wash הופך ל־washes. כאשר הפועל מסתיים בעיצור ואחריו y, מחליפים בדרך כלל את y ב־ies: study הופך ל־studies, ו־try הופך ל־tries.
כאשר לפני y יש אות תנועה, משאירים את y ומוסיפים s. לכן play הופך ל־plays, ולא ל־plaies. כדאי להניח את play ואת study זו לצד זו ולסמן את האות שלפני y. ההשוואה מאפשרת להבין מה מפעיל את הכלל במקום לזכור ששתי מילים נפוצות נכתבות באופן שונה ללא סיבה.
יש גם צורות שצריך להכיר: have הופך ל־has עם גוף שלישי יחיד, ו־do ו־go הופכים ל־does ו־goes. אין צורך להתחיל ברשימה ארוכה של מקרים נדירים. בחרו כמה פעלים שמופיעים בחומר הלימוד והשתמשו בהם במשפטים אמיתיים. איות שנלמד בתוך משפט מחבר בין הצורה, המשמעות והנושא הדקדוקי.
שלילה עם don't ו־doesn't
בשלילה של פועל רגיל משתמשים ב־do not או ב־does not. הצורות המקוצרות הן don't ו־doesn't. עם I, you, we ו־they נכתוב don't: I don't eat meat. They don't study on Fridays. עם he, she ו־it נכתוב doesn't: She doesn't eat meat. The lesson doesn't start at six.
אחרי doesn't הפועל חוזר לצורת הבסיס. לכן She doesn't likes music אינו משפט תקין במבנה הזה; כותבים She doesn't like music. ההתאמה לנושא כבר מופיעה בפועל העזר does, ואין מוסיפים אותה שוב לפועל העיקרי. אפשר להקיף את doesn't ולצייר חץ אל הפועל כדי להזכיר את חלוקת התפקידים.
תרגלו מעבר מחיוב לשלילה: Ron plays tennis הופך ל־Ron doesn't play tennis. We visit our cousins הופך ל־We don't visit our cousins. אל תסתפקו בהחלפת המילה הראשונה בתבנית. בקשו מהתלמיד לקרוא את המשפט השלם ולומר אם משמעותו תואמת למה שרצה למסור. זהו תרגול דקדוק, אך הוא גם תרגול תקשורת.
שאלות עם do ו־does ותשובות קצרות
שאלת כן או לא עם פועל רגיל מתחילה ב־Do או ב־Does, אחריהם הנושא ואחריו הפועל בצורת הבסיס. למשל: Do you like science? Does Maya walk to school? שימו לב שגם בשאלה עם does הפועל walk אינו מקבל s. זו אותה חלוקת תפקידים שראינו בשלילה.
בתשובה קצרה משתמשים באותו פועל עזר: Yes, I do. No, I don't. Yes, she does. No, she doesn't. אפשר להוסיף אחר כך מידע: No, she doesn't. She takes the bus. התשובה המורחבת עוזרת לתלמיד לא להפוך את התרגול לדקלום חסר משמעות, ומאפשרת לבדוק גם שימוש בפועל חיובי בגוף שלישי.
מילת שאלה באה בדרך כלל לפני פועל העזר: Where do you live? When does the lesson start? What does he read? אפשר להחליף בכל פעם רק רכיב אחד ולשמור על שאר המשפט. למשל, מתחילים ב־Does he read books? ואז שואלים What does he read? השינוי ממחיש מה בדיוק חסר לדובר ומה השאלה מבקשת לברר.
הפועל be דורש מסלול אחר
עם am, is ו־are לא בונים שאלות ושלילה באותה דרך של פועל רגיל. נכתוב She is happy, בשלילה She isn't happy, ובשאלה Is she happy? לא נכתוב Does she is happy? המילה is כבר ממלאת את תפקיד הפועל במשפט, ולכן אין להוסיף לפניה does במבנה הבסיסי הזה.
כדאי להשוות בין שני משפטים על אותה דמות: She is tired ו־She studies every evening. הראשון מתאר מצב עם be, והשני פעולה עם פועל רגיל. בשלילה נקבל She isn't tired לעומת She doesn't study every evening. ההשוואה מגלה שההחלטה אינה תלויה רק בנושא she אלא גם בסוג הפועל.
תרגיל מיון יעיל כולל את המילים happy, play, at home, read ו־a student. מבקשים לבנות משפט על he עם כל פריט, ובודקים אילו זקוקים ל־is ואילו לפועל רגיל. אם חסר אוצר מילים, מסבירים תחילה את משמעות המילים. לא נכון להסיק על קושי בדקדוק מתרגיל שהתלמיד אינו מבין בו את התוכן.
תדירות, לוח זמנים וגבולות של מילות רמז
מילים כמו always, usually, often, sometimes ו־never מופיעות הרבה בתיאורי הרגלים. עם פועל רגיל הן ממוקמות לעיתים קרובות לפניו: She usually reads after dinner. עם be הן מופיעות בדרך כלל אחריו: She is usually ready at seven. ביטוי כמו every day יכול להופיע בסוף: We practise every day.
מילות זמן עוזרות להבין את ההקשר, אבל אינן תחליף לקריאת המשפט. למשל, אפשר לדבר על לוח זמנים קבוע בעזרת הווה פשוט גם כשמתייחסים לעתיד: The bus leaves at eight tomorrow. אין צורך להרחיב את כל שימושי הזמנים בשיעור הראשון, אך כדאי להימנע מהכלל הלא מדויק ״יש tomorrow, אז אסור הווה פשוט״.
גם ההבחנה בין הווה פשוט להווה ממושך נלמדת דרך משמעות. I play the piano מתאר יכולת או הרגל בהקשר מתאים; I am playing the piano מתאר בדרך כלל פעולה מתמשכת עכשיו או בתקופה רלוונטית. בקשו מהתלמיד להוסיף לכל משפט הקשר קצר בעברית, ואז להסביר מה המבנה האנגלי מאפשר לשומע להבין.
שאלות נושא: מי עושה את הפעולה?
כאשר who שואל על הנושא עצמו, מבנה השאלה עשוי להיות שונה: Who plays the guitar? אין כאן צורך ב־does במבנה החיובי הרגיל של שאלת נושא. לעומת זאת, בשאלה Who does Maya call? הנושא Maya כבר ידוע, והשאלה מבקשת לדעת אל מי היא מתקשרת. שתי השאלות אינן שואלות על אותו תפקיד במשפט.
אין צורך להכניס את ההבחנה הזו לפני שהבסיס התייצב. כשהיא מופיעה בחומר הכיתה, אפשר לצבוע בנפרד את הנושא ואת המושא במשפט Maya calls her friend. אם שואלים מי מתקשר, התשובה היא Maya. אם שואלים למי Maya מתקשרת, התשובה היא her friend. התרגום יכול לסייע, אך חשוב לחזור אחריו למבנה האנגלי.
כך גם נמנעים מהבטחה פשטנית שכל שאלה בהווה פשוט חייבת להתחיל ב־do או ב־does. כלל עבודה טוב הוא כלל שהילד יודע מתי להשתמש בו, וגם מתי צריך לעצור ולברר את סוג המשפט. בשלב מתקדם יותר אפשר לחזור לאותן דוגמאות ולהוסיף הקשרים, בלי למחוק את מה שכבר נלמד.
תרגול עם תשובות והסבר
השלימו: Maya ___ to school every day, עם הפועל walk. התשובה היא walks, מפני שהנושא יחיד בגוף שלישי. במשפט My friends ___ football after school, עם play, התשובה היא play, מפני שהנושא רבים. במשפט He doesn't ___ coffee, עם drink, התשובה היא drink בצורת הבסיס.
הפכו לשאלה: They study English on Tuesday. התשובה היא Do they study English on Tuesday? הפכו לשלילה: Ron watches films at home. התשובה היא Ron doesn't watch films at home. בנו שאלה מן המילים where, she, live. התשובה היא Where does she live? שימו לב ש־live נשאר בצורת הבסיס אחרי does.
תקנו את המשפט She don't likes maths. התיקון הוא She doesn't like maths: גם פועל העזר וגם צורת הפועל העיקרי דורשים שינוי. תקנו את המשפט Does he is tired? התיקון הוא Is he tired? לבסוף כתבו תשובה קצרה לשאלה Do you read before bed? אפשר לענות Yes, I do או No, I don't, בהתאם למה שרוצים לומר. אין תשובת תוכן אחת נכונה, אבל יש מבנה מתאים.
איך הופכים את הכללים לכתיבה עצמאית?
כתבו פסקה קצרה על יום לימודים, ובה ארבעה משפטים חיוביים, משפט שלילי ושאלה לחבר. לדוגמה: I get up at seven. I take the bus to school. My friend walks with her sister. We study together after lunch. I don't watch television before school. Do you eat breakfast at home? כל משפט מוסיף מידע, ולא נכתב רק כדי להכניס צורה דקדוקית.
בעריכה הראשונה בדקו נושא ופועל בלבד. בעריכה השנייה חפשו do, does ושלילה. רק אחר כך עסקו באיות ובסימני פיסוק. אם מתקנים הכול בבת אחת, התלמיד עלול לראות דף מלא סימונים ולא להבין איזה שינוי חשוב ללמוד ממנו. השאירו בידיו את הבחירה במילים ואת ניסוח הרעיון, גם כאשר נעזרים ברשימת בדיקה.
אפשר להביא את הפסקה לשיחה עם מורה לאנגלית לחטיבת הביניים ולהגדיר מטרה ממוקדת: שאלות, גוף שלישי או הבחנה בין be לפועל רגיל. לאחר כמה ימים כתבו על אדם אחר בלי להביט בדוגמה. יכולת להשתמש במבנה בתוכן חדש מלמדת יותר מהשלמת דף שבו כל התשובות נשענות על אותו משפט ששונן מראש.
